אביעד ואריאל

אביעד לוי (הגדול מימין)

שותף ובעלים של חברת דיתיאטרו. קיבוצניק , כבר שנים לשעבר,  ועדיין מחובר לאדמה, כשאני נכנס בפאתי עמק הירדן ראותי מתמלאות באוויר הלח והדביק…ואז…אני מרגיש בבית.
בוגר לימודי משחק, בימוי וחינוך (תעודת הוראה) באוניברסיטת תל אביב וקורס אימון (קאוצ'ינג) במכללה האקדמית בית ברל. מרצה במכללת אורנים ובמכללה האקדמית אחוה בחוג לחינוך, מורה לתאטרון ומחנך, בוגר ומנחה לשעבר בפרויקט "מורים מובילים" של משרד החינוך ומשרת מילואים פעיל. במקביל לכל זה אני אבא לתאומות ועוד גיבור, ובן זוג לחברתי הטובה ביותר. אני מאמין שהמשחק הוא קודם כל תירוץ למפגש אנושי, ואם אפשר לעשות את זה עם קצת חיוך…תמיד עדיף. המשפט הזה הוא בעצם הגרעין ממנו התחילה לצמוח חברת דיתיאטרו שהיום מורכבת מחבורה אהובה של אנשים טובים אבל הסיפור שלנו כמו כל סיפור טוב התחיל ב "היה היה לפני שנים רבות" פגשתי את אריאל, בחור צעיר עם הומור מבטיח והוא הצחיק אותי. אז ביחד עם הבחור, ההומור המבטיח ועוד 2 עולמות שלמים שהתחברו להם יחד, צעדנו אל האופק והשאר היסטוריה.

אריאל די קסטרו  (הקטן משמאל)

שותף ובעלים של חברת דיתיאטרו. יליד העיר חיפה, בוגר הסטודיו למשחק בחולון, מדריך טיולים באיטליה. צאצא להורים איטלקים, תוצר של תנועת הצופים, בן זוג ואבא. עכשיו תערבבו הכל. זה אני על הבמה. יום ללא קפה הוא יום מבוזבז. קפה קטן בלי הגזמה זה מה שנותן לי דחיפה על הבוקר. משם אפשר רק לעוף. המפגש עם אביעד, אי שם לפני עשרות שנים היה בשבילי נקודת ציון משמעותית, כזו שתמיד תזכיר לי צומת דרכים מיוחדת בחיים. שני אנשים שונים במהותם אבל בעלי יכולת של יצירת שפה משותפת בזכות חברות והומור. כן הומור. כן, חברות. כששני אלה מתחברים על הבמה, במיוחד ככל שאנחנו שונים אחד מהשני, זה יוצר את הערך המוסף שלנו, של דיתיאטרו. הצוות המקסים שאספנו עם השנים נותן לנו את האפשרות ללמוד, לשנות, ליצור , לחפש לטעות ולהתקדם. אני אוהב קהל, הוא נותן לי חיים, אני אוהב במה זה נותן דמיון, אני אוהב ערכים זה נותן מצפן. בכל מקום בו אנחנו מופיעים. אוהבים לצחוק. ברצינות.

אלונה לוי (קמב"צית)

מנהלת אופרציה בחברת דיתיאטרו והיחידה בצוות  שאינה שחקנית!  בוגרת המגמה לתקשורת חזותית במכללת 'שנקר', קצינת חינוך והסברה בצה"ל, גדלתי ועוצבתי בתנועת הצופים, שם גם פגשתי את בן זוגי לחיים וביחד אנחנו הורים לתאומות ועוד נס אחד קטן. אסתטיקנית חסרת תקנה (התמונה לא מספיק יפה, בוא נבחר סגנון עיצוב אחד בבקשה, בלי אפקטים של power point), אוהבת טבלאות אקסל (דברו אליי במספרים). אל תגלו לאריאל שכשאני מכינה פסטה, אני שוברת אותה באמצע (איסור איטלקי ידוע) ואפילו משאירה שאריות במקרר (עוד איסור חמור ביותר). אני מעין שילוב בין ריאלי להומני, בין רוח לחומר, ולכן אני כל כך אני אוהבת את העבודה בדיתיאטרו שמאפשרת לי לשלב בין כל קצוות האישיות שלי. הבונוס הגדול ביותר בעבודה הזו היא האנשים שסובבים אותי. חבורה של אנשים איכותיים, חכמים ו…מצחיקים. בונוס גדול לנשמה, פחות טוב לעור הפנים.

 

 

בואו נתחיל דיאלוג!